באיזה חומר להשתמש כאשר צריך לבצע השתלת עצם?

במקרים מסויימים, כמות העצם במקום אשר אנחנו רוצים להשתיל אינה מספקת. כאן נכנסים לתמונה מונחים כמו "השתלת עצם", "הרמת סינוס", "תחליפי עצם" וכו'.
קצת סדר בדברים: כאשר אין מספיק עצם, ניתן ליצור עצם בכדי לאפשר ביצוע ההשתלה. אם חסר עצם כתוצאה מדלקת או עקירה לדוגמה, אנו נמלא את החסר על ידי השתלת עצם. כאשר הסינוס (מערה טבעית הקיימת באזורים האחוריים של הלסת העליונה) מוגדל -וזה קורה בדרך כלל כאשר שיניים חסרות במשך הרבה שנים- או כאשר הרכס נספג -והדבר אף הוא קורה באופן טבעי במשך הזמן שחולף אחרי עקירה- ניתן להגדיל את כמות העצם בתוך חלל הסינוס.
אבל תשאלו למה לעשות כך אם החסר הוא באזור הרכס והפה? פשוט כי להגדיל את גובה הרכס הוא דבר הרבה יותר קשה ופחות בטוח מאשר להגדיל את כמות העצם בתוך הסינוס!
אז באיזה חומר נשתמש, ואיך זה עובד?
מבחינה ביולוגית התהליך דומה למה שקורה במקרה של שבר בכל עצם בגוף: תאים הקשורים לתהליכי ריפוי מגיעים לאזור ומייצרים עצם חדשה. תאים אלה יחדרו גם לתוך החומר שנוסף, כי הן לא ידעו להבחין בין אזור טבעי המצריך ריפוי לבין פיגום מלאכותי-חדש, וייצרו עצם גם איפה שהוספנו חומר השתלת עצם (במידה ואותו חומר מספיק יציב ולא זז, וכן לא נספג כמובן)
סוף סוף מגיעים לשאלה המרכזית: באיזה חומר להשתמש?
1- ללא ספק, החומר הטוב ביותר הוא עצם המטופל עצמו! חומר טבעי אידיאלי, המכיל את כל האינפורמציה הביולוגית הדרושה והבריאה. אמנם קיימת בעייה: מאיפה לקחת את אותו חומר? הדבר הראשון אשר הגיוני לעשות, הוא כמובן לא לבזבז את החומר שניתן להשיג בקלות: הכוונה היא שהקידוח אשר עושים בעצם הוא החומר הטבעי והבריא שניתן להשתיל בקלות רבה. לכן, לא הגיוני לדעתי לקדוח בעצם במהירויות גבוהות תוך שילוב של התזת מים, כי שבבי העצם הנצמדים למקדח ישטפו וילכו לאיבוד! עדיף לקדוח במהירות נמוכה מאוד ולשמור את אותו חומר בילוגי רב-ערך!
ברור אמנם שכמות העצם שניתן להשיג בדרך זו יחסית נמוכה!
האפשרות השנייה לקבל עצם אוטוגנית (מהמטופל עצמו) היא קצירה במקום אחר של גוף אותו מטופל. באזורים אשר נמצאים בקרבה מיידית, הדבר אפשרי אבל יפיק שוב כמות יחסית נמוכה של חומר. ניתן לקצור עצם גם ממקום אחר בפה (בדרך כלל מאזור הסנטר או החלק האחורי של הלסת התחתונה) במסגרת אותה פרוצדורה כירורגית. הבעייה היא שגם כאן כמות העצם מוגבלת, ובנוסף נוצר אתר כירוגי רגיש ונרחב במקום אחר בפה, מה שלבטח לא נעים ולא קל!
אז נישאר לנו לבדוק אפשרות לקצור את העצם מחוץ לפה! כאן נוכל לקבל כמויות יותר טובות של חומר, אבל ניתן לשאול האם המחיר הבריאותי והכלכלי של ניתוח מסוג זה באמת שווה? בניתוחים מסוג זה לוקחים עצם מאזור הירך או הגולגולת. קיימות תופעות לוואי וסיכונים לא מעטים לכך. אישית אני חושב שהדבר לא כדאי, בעיקר כי קיימות אלטרנטיבות סבירות מאוד.
2- אז מה הן אותן אלטרנטיבות?: עצם ממקור חיצוני! הוא יהיה ממקור טבעי (אנושי או מבעלי חיים) או מלאכותי
באשר למקור הטבעי: אשתף אתכם בחוויה מהעבר הרחוק שלי: בסוף שנות השמונים השתלתי חומרים מסוג זב- כמובן בליווי כל האישורים הרפואיים וההבטחות לבטיחות החומר אשר עברו תהליכי סטריליזציה קפדניים. לאחר 2-3 שנים התחלנו לדבר על סכנות העברת מחלת הפרה המשוגעת (Creutzfeldt-Jakob), שלא ניתן היה לצפות להופעתה! תהליכי הייצור של חומרים אלה הוחמרו בוודאי, אבל אני לא מבין למה לקחת סיכון מסוג זה (אפילו הנמוך ביותר) בשביל לשחזר רק שיניים-אציין שחחש זה מופיע השכם וערב במאמרים מסוימים! כאשר החומר הוא ממקור אנושי, קיימת גם בעייה אתית נוספת, שהגיעה לכותרות פעמים מספר בשנים האחרונות, והיא בעיית האתיקה של הדבר. האם התורם בהסכם הסכים לכך שיקצרו מגופו חלקים מסוימים? האם מעורבים בתהליכי קצירה אלה שיקולים כלכליים זרים? מהם קיצורי הדרך שנוקטים אנשים בשביל בצע כסף? לא פשוט!
לכן כאשר לא ניתן להשתיל עצם טבעית מהמטופל עצמו בכמות מספקת מבלי לגרור אותו לפרוצדורות מורכבות או מסוכנות מדי, בחירתנו הטבעית היא - באופן פראדוקסאלי-  בעצם ממקור סינטטי או מלאכותי. תהליכי הייצור של חומרים אלה אינם מאפשרים הכללה של חומרים ביולוגים המסכנים את בריאות המטופלים. התוצאות שאנו מקבלים אתם טובות, וכמות החומר בלתי מוגבלת.
בגדול, קיימים 3 סוגים של חומרים מסוג זה: הידרוקסיל אפטית, שהוא הקריסטל הטבעי של העצם- אישית אני פחות אוהב, כי הספיגה שלו איטית ביותר, ואני רוצה לקבל שחלוף חומרים המוביל ליצירת עצם טבעית. הקלציום סולפט והבטה טריקלציום סולפט הם חומרים טובים, אבל נספגים מהר מדי לטעמי, ולכן כמות העצם המתקבלת נמוכה יחסית. בחירתנו היא אם כן לביוגלס, חומרים ממשפחת הזכוכיות אשר הופכים לעצם תוך כמה חודשים ואינן נספגים מהר מדי.
והנה סרטון קצר המדגים את התהליכים האלה: