רשומות
זה קרה לי בשעות הבוקר המוקדמות של יום אביבי בשנת 2004. פתאום התעוררתי עם דפיקות לב מהירות וחשבתי לעצמי: ברור כשמש! הנה הפתרון!
כמובן שמדובר היה בשתלים דנטליים, וכמובן שהפתרון עליו חשבתי היה אמור לפתור את הבעייה המרכזית של תחום ההשתלות באופן מיידי!
בפועל הדברים מתנהלים בצורה קצת שונה. הבעייה שאתה רציתי להתמודד מעסיקה את הרופאים המשתילים מזה עשרות שנים: איך להחדיר שתל בלסת ולהפעיל עליו לחץ -הווה אומר: להרכיב שיניים באופן מיידי- מבלי להסתכן בכישלון חרוץ? אם נוסיף על כך את הבעייה השנייה, אשר אולי מטרידה עוד יותר את אנשי התחום- : איך להחדיר שתל שיהיה יציב מספיק בכדי לשרוד לטווח הארוך, כאשר כמות העצם מוגבלת?
שתי השאלות האלה גם יחד העסיקו ומעסיקים גם כיום לא רק אותי אלא מיטב המוחות של המקצוע.
ופתאום בא לי הפיתרון! ככה! באמצע שינה!
ארבע לפנות בוקר. חשוך בחוץ. קם במהירות ורץ לשולחן. מתיישב ומתחיל לכתוב ולשרטט. בסך הכל שתים שלושה דפים בכתב יד צפוף, שכרגיל רק אני מסוגל לפענח. זהו. גמרתי. אפשר להינות מהזריחה ולקחת אקמול. המיגרנה תיפסק במהרה אני מקווה.
הרעיון פשוט להפליא. שתי זרועות חובקות את השתל ומייצבים אותו. החדרת הזרועות תתבצע באופן אופקי, והשתל יוברג לתוך העוגן האוריזוטאלי. בכדי להבין את עיקרון הזה טוב יותר, עוד באותו יום בניתי דגם מקרטון. צילמתי אותו. שרטתתי לפי הצילומים כמה סקיצות בפורמטים שונים. הבנתי ישר שעליתי על דבר חשוב.
השאלה הבאה הייתה: איך לקדם רעיון כזה?
השלב הראשון שביצעתי בשבועות הראשונות היה להתייעץ עם עורך פטנטים, בכדי להגן על הרעיון. במחשבה לאחור, אולי זה לא היה נחוץ בשלב כה מוקדם והיה אפשר להתגונן בצורה יותר זולה ולא בהכרח פחות טובה באמצעים אחרים. כי ממילא לאחר הפיתוח היינו צריכים לכתוב את הכל מחדש! אבל אין חכם כבעל הניסיון!
מאושר ומצוייד בבקשה לפטנט בארץ הקודש, ניגשתי אל המלאכה: למצוא את בעל המקצוע שיהפוך את הרעיון לאב-טיפוס. מעניין שמשלב זה ועד היום, כאשר המוצר כבר מושתל בפיות ישראליות למהדרין, התובנות שרכשנו על העוגן לא השתנו בהרבה. עיקר מאמצי הפיתוח התרכזו על שיטת החדרת העוגןוהתאמת השתל אליו.
בניית הדגם הראשוני ערכה חודשים מספר ועלתה כסף אישי רב (אמנם פחות מכתיבת הפטנט הראשוני הלא רלוונטי!).אין מה לעשות. זה פשוט בער בי, והייתי כל כך משוכנע בחשיבות הדבר, שלא יכולתי להרשות לעצמי לוותר על החלום מבלי לנסות לדחוף אותו עד כמה שיכולתי.
רצון עז וכסף מועט: זה מה שהיה לי להקדיש לפרויקט הזה. קונסטלציה של שני דברים אפשרה לי להגשים את החלום. הדבר הראשון הוא המפגש עם ד"ר יעקב קאופמן, בעל הכישורים העיסקיים והניסיון שחסרו לי. הוא האמין בעתיד הפרויקט והפך במהרה לשותף יעיל ביותר. הדבר השני הוא מוסד החממות הטכנולוגיות, המאפשר ליזמים דלי אמצעים לקדם רעיונות טכנולוגים מכל התחומים במימון המדינה.
שילוב של השניים, "הביאנו עד הלום". אני מתכוון להגיד שהרבה אנשים האמינו ברעיון. הושקעו בו הרבה כספים (לא יאומן כמה עולה פיתוח פרוייקט וכל הדברים הנילווים). וקינאו גם רבים וניסו לטרפד. בעצם אולי ניסו לטרפד אולי גם כאלה שלא קנאו... לא משנה....
כיום אני הגשמתי את החלום: אני כבר משתיל בעצמי את המוצר פרי דמיוני הפרוע.אמנם זה לקח חמש שנים וחצי, אבל זה קרה! הכי מדהים אבל: זה פשוט עובד! ניתן לקבע שתלים בעזרת המוצר הזה (שנקרא עכשיו: אימפלנטלוק) ולהעמיס אותם מייד בביטחון מלא. נשאר כמובן להוכיח את זה מדעית-סטטיסטית ועל ידי מחקרים קלינים וכו' אבל התחושה היום (לאחר מספר השתלות ראשוניות שבוצעו בחו"ל החל מאוקטובר 2008, התחלת ניסיון קליני בצרפת , בהדסה הר הצופים, ועל ידי עבדכם הנאמן) היא שזה פשוט עובד!
אז מה זה, ואיך עושים את זה?
על כך בפוסט הבא בקרוב.
היום רציתי בעיקר לשתף אתכם בתחושת הסיפוק על התחלת היישום של פיתוח מתקדם זה בתחום השתלים. סיפוק זה הוא כפול: הוא נובע כמובן מהשמחה לראות את הגשמת פרוייקט רחב הקיף מסוג זה, אבל מתוסף עליו סיפוק נוסף ומיוחד: לחוש שאולי עזרתי במשהו (קטן או אולי אפילו גדול!) להרבה אנשים בפיתוח שיטה המשפרת את איכות חייהם!
כמובן שמדובר היה בשתלים דנטליים, וכמובן שהפתרון עליו חשבתי היה אמור לפתור את הבעייה המרכזית של תחום ההשתלות באופן מיידי!
בפועל הדברים מתנהלים בצורה קצת שונה. הבעייה שאתה רציתי להתמודד מעסיקה את הרופאים המשתילים מזה עשרות שנים: איך להחדיר שתל בלסת ולהפעיל עליו לחץ -הווה אומר: להרכיב שיניים באופן מיידי- מבלי להסתכן בכישלון חרוץ? אם נוסיף על כך את הבעייה השנייה, אשר אולי מטרידה עוד יותר את אנשי התחום- : איך להחדיר שתל שיהיה יציב מספיק בכדי לשרוד לטווח הארוך, כאשר כמות העצם מוגבלת?
שתי השאלות האלה גם יחד העסיקו ומעסיקים גם כיום לא רק אותי אלא מיטב המוחות של המקצוע.
ופתאום בא לי הפיתרון! ככה! באמצע שינה!
ארבע לפנות בוקר. חשוך בחוץ. קם במהירות ורץ לשולחן. מתיישב ומתחיל לכתוב ולשרטט. בסך הכל שתים שלושה דפים בכתב יד צפוף, שכרגיל רק אני מסוגל לפענח. זהו. גמרתי. אפשר להינות מהזריחה ולקחת אקמול. המיגרנה תיפסק במהרה אני מקווה.
הרעיון פשוט להפליא. שתי זרועות חובקות את השתל ומייצבים אותו. החדרת הזרועות תתבצע באופן אופקי, והשתל יוברג לתוך העוגן האוריזוטאלי. בכדי להבין את עיקרון הזה טוב יותר, עוד באותו יום בניתי דגם מקרטון. צילמתי אותו. שרטתתי לפי הצילומים כמה סקיצות בפורמטים שונים. הבנתי ישר שעליתי על דבר חשוב.
השאלה הבאה הייתה: איך לקדם רעיון כזה?
השלב הראשון שביצעתי בשבועות הראשונות היה להתייעץ עם עורך פטנטים, בכדי להגן על הרעיון. במחשבה לאחור, אולי זה לא היה נחוץ בשלב כה מוקדם והיה אפשר להתגונן בצורה יותר זולה ולא בהכרח פחות טובה באמצעים אחרים. כי ממילא לאחר הפיתוח היינו צריכים לכתוב את הכל מחדש! אבל אין חכם כבעל הניסיון!
מאושר ומצוייד בבקשה לפטנט בארץ הקודש, ניגשתי אל המלאכה: למצוא את בעל המקצוע שיהפוך את הרעיון לאב-טיפוס. מעניין שמשלב זה ועד היום, כאשר המוצר כבר מושתל בפיות ישראליות למהדרין, התובנות שרכשנו על העוגן לא השתנו בהרבה. עיקר מאמצי הפיתוח התרכזו על שיטת החדרת העוגןוהתאמת השתל אליו.
בניית הדגם הראשוני ערכה חודשים מספר ועלתה כסף אישי רב (אמנם פחות מכתיבת הפטנט הראשוני הלא רלוונטי!).אין מה לעשות. זה פשוט בער בי, והייתי כל כך משוכנע בחשיבות הדבר, שלא יכולתי להרשות לעצמי לוותר על החלום מבלי לנסות לדחוף אותו עד כמה שיכולתי.
רצון עז וכסף מועט: זה מה שהיה לי להקדיש לפרויקט הזה. קונסטלציה של שני דברים אפשרה לי להגשים את החלום. הדבר הראשון הוא המפגש עם ד"ר יעקב קאופמן, בעל הכישורים העיסקיים והניסיון שחסרו לי. הוא האמין בעתיד הפרויקט והפך במהרה לשותף יעיל ביותר. הדבר השני הוא מוסד החממות הטכנולוגיות, המאפשר ליזמים דלי אמצעים לקדם רעיונות טכנולוגים מכל התחומים במימון המדינה.
שילוב של השניים, "הביאנו עד הלום". אני מתכוון להגיד שהרבה אנשים האמינו ברעיון. הושקעו בו הרבה כספים (לא יאומן כמה עולה פיתוח פרוייקט וכל הדברים הנילווים). וקינאו גם רבים וניסו לטרפד. בעצם אולי ניסו לטרפד אולי גם כאלה שלא קנאו... לא משנה....
כיום אני הגשמתי את החלום: אני כבר משתיל בעצמי את המוצר פרי דמיוני הפרוע.אמנם זה לקח חמש שנים וחצי, אבל זה קרה! הכי מדהים אבל: זה פשוט עובד! ניתן לקבע שתלים בעזרת המוצר הזה (שנקרא עכשיו: אימפלנטלוק) ולהעמיס אותם מייד בביטחון מלא. נשאר כמובן להוכיח את זה מדעית-סטטיסטית ועל ידי מחקרים קלינים וכו' אבל התחושה היום (לאחר מספר השתלות ראשוניות שבוצעו בחו"ל החל מאוקטובר 2008, התחלת ניסיון קליני בצרפת , בהדסה הר הצופים, ועל ידי עבדכם הנאמן) היא שזה פשוט עובד!
אז מה זה, ואיך עושים את זה?
על כך בפוסט הבא בקרוב.
היום רציתי בעיקר לשתף אתכם בתחושת הסיפוק על התחלת היישום של פיתוח מתקדם זה בתחום השתלים. סיפוק זה הוא כפול: הוא נובע כמובן מהשמחה לראות את הגשמת פרוייקט רחב הקיף מסוג זה, אבל מתוסף עליו סיפוק נוסף ומיוחד: לחוש שאולי עזרתי במשהו (קטן או אולי אפילו גדול!) להרבה אנשים בפיתוח שיטה המשפרת את איכות חייהם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה